פורניר הוא חומר שמאפשר לנו ללכת עם ולהרגיש בלי.
כלומר, אם חשקה נפשנו ברהיט עץ מלא, ומסיבות שונות, כמו כובד ומשקל, עלויות, נדירות העץ המלא במלאי, ועוד, איננו יכולים לממש את הפנטזיה בעיצובית בעץ מלא, אפשר בהרבה מקרים לעשות שימוש בלוחות פורניר, שבעולם הנגרות המסורתית , מודבקים על לוחות מתועשים, כמו לוחות סנדוויץ', לרוב בארצנו, או לוחות סיבית בתעשיית הנגרות באירופה.
פורניר ,זה למעשה שכבת עץ מלא ,דקה מאוד, שנחתכת מגזע העץ, ובצורות חיתוך רבות ושונות, בתעשיית העץ ברחבי העולם.
אדם אפרת, מנגריית "The butchers furnitures" , הסביר לי, בצורה מטאפורית, שפורניר, זה למעשה גזע עץ מלא, שנכנס למחדד גדול , ענק, כפי שמחדדים עיפרון . אהבתי את ההסבר.
כשאני רוצה לחוות פורניר, כחומר שאיננו מודבק על לוח אחר, כחומר שיש לו גמישות ויכולות השתנות רבות, לפני שמאלפים אותו בהדבקה, אני מבקרת ב "סטודיו ויהי"
צורי וקטרינה, יוצרים ואנשים מקסימים, הקימו את הסטודיו לפני מספר שנים, ומאז, הם בודקים את גבולות הגמישות של הפורניר ומייצרים גופי תאורה מפוסלים,באין ספור שיטות כיפוף, תנועות בחומר וסוגי פורניר שונים.
כשאני מגיעה לבקר אותם בסטודיו, לבד, או עם קבוצות הלמידה שלי – קורס ספריית החומרים של שרון – אני מרגישה בבית.
אני מדמה את יכולות הכיפוף של הפורניר, לכיפוף הגוף, בתנוחות יוגה שונות .או כמו שקוראים לזה בשפת היוגה "אסאנות"
אני מתרגלת יוגה הרבה שנים, ולפעמים אני מצליחה לראות הקבלה, בין מתיחת גבולות החומר של הגוף, למתיחות גבולות החומרים השונים, בעזרת טכנולוגיה פשוטה או חדשנית.
אז אפרופו פורניר וטכנולוגיות , אי אפשר שלא להסביר את שיטת הלמינציה , ולא מדובר בפרקט למינציה ,שזהו פרקט מתועש סינתטי שאין קשר בינו לבין עץ מלא, למעט רצונו להידמות לפרקטים של עץ מלא.
את שיטת ה"למינציה" פיתח והמציא Alvar Aalto , אדריכל ומעצב פיני שמוגדר כאחד מאבות האדריכלות המודרניסטית במאה ה-20 .
טכנולוגיית הלמינציה היא למעשה , הדבקת שכבות פורניר בתבנית מותאמת, כיפוף השכבות נעשה בעזרת אידוי.
את הטכנולוגיה יישם ברבים מעיצוביו, קלאסיקות אל זמניות המוכרות לכולנו , ולו רק בזכות ענקית הרהיטים השבדית , איקאה, שמייצרת רהיטים ברוח העיצובים של Alvar Aalto – סוג של "רפרודוקציות" נגישות לכול כיס.
את המקור ניתן למצוא , בעלויות קצת שונות , בלשון המעטה ,מהעלויות בחברת איקאה, בחברה השוויצרית Vitra ,שממשיכה לייצר קלאסיקות של טובי המעצבים והאדריכלים ברחבי העולם.
וכשאנחנו מבינים חומר, או את גלגולו של החומר ,לעיצוב מוצר, אי אפשר שלא לשים לב , להתפעל ולהתרגש, מעיצוביו של מעצב המוצר, בוגר המכון הטכנולגי בחולון , נדב כספי .
המוטו שמוביל את נדב בתהליכי העיצוב והייצור – Design for me is all about touching the materials
נדב, בודק ומרגיש את גבולות החומרים השונים תוך כדי תהליכי מחקר ועיצוב, ומשלב גישה מעשית , ידע טכני רב , נגרות קלאסית לצד עיצוב ועיבוד ממוחשבים ותשוקה רבה לייצור ידני ותשומת לב לפרטים.
כשפגשתי את נדב, לראשונה, התאהבתי בצניעות למול כישרון וביצוע חסר פשרות בתהליכי העבודה .
אחת השיטות שנדב מיישם בתהליך העיצוב , היא שיטת הלמינציה .
לדעתי, חותמת האצבע של יוצר , מספרת לנו לא מעט על תכונות אופיו. כשמתבוננים בעיצובים של נדב, יש תחושה של עיצוב מתרבות עיצוב אחרת. חיבורים בין חומרים שונים, באופן "מינמליסטי" מדויק. העיצוב מזכיר את תרבות העיצוב הסקנדינבי, שארחיב עליה בפוסטים הבאים.
יישום מעניין נוסף, בלוחות פורניר, גיליתי במקרה, אפרופו שיטוטיי ב"רשת" .
פורניר תפור, שמצליח להידמות לריפוד של ספה בסגנון "קפיטונאז'" .
את המוצר, שעדיין נמצא בפיתוח , יצרו שתי מעצבות מוצר ,שחיות ופועלות בברלין, Oya Yanik I Anastasiya Koshcheeva
הן השתמשו בקליפת עץ ליבנה – Birchbark , שמיוצרת בסיביר, ואת הפורניר הן "תופרות" בשיטות וצורות שונות, ומצליחות להימנע בשימוש בדבקים, מה שמעניק למוצר, כותרת של מוצר מתחשב ,כלומר עם ערכים אקולוגיים.
לפורניר התפור הן קוראות Chester, וניתן לעצב עמו ,אין ספור אובייקטים, מריהוט, דרך תאורה, חיפויי קירות ועוד ועוד.
בפעם הבאה שתחשבו על פורניר, תחשבו עליו כעל חומר גמיש ,שניתן למתוח את גבולותיו , ולא רק בהדבקה על לוח קשיח.
אני מניחה שזה "יעיף" אתכם למחוזות חדשים בעיצוב .
